עציץ 'תמר'

תיאור

עציץ 'תמר'

 

7×15 ס"מ

 

חרס אבנית בזיגוג קרמל וזיגוג חום חלודה.

 

התמר הוא עץ ייחודי משלל בחינות ייחודיות זו ביטאו חז"ל במדרש בו הקבילו בין התמר לעם ישראל:

"מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמריה לאכילה ולולביה להלל חריות לסכוך סיבים לחבלים סנסנים לכברה שפעת קורות להקרות בהם את הבית כך הם ישראל אין בהם פסולת אלא מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי תלמוד מהם בעלי הגדה" (בראשית רבה, מ"א, א')

 

חז"ל מתארים כיצד כל אחד מחלקי עץ התמר בר שימוש. הפרי נאכל, הלולבים ניטלים בסוכות, ענפיה משמשות סכך, הענפים גם מתפרקים לסיבים דקים וחזקים ומזרדי אשכולות הפרי – הסנסנים ניתן לקלוע סלים. לבסוף בגזע ניתן לבנות בתים.

בעצם ניתן לראות שההקבלה לעם ישראל מציבה בבמרכז אבל באופן מובלע גם את התורה כחלק מהיותו של עם ישראל. בעצם אם במשל עמ"י הוא עץ התמר המאוד מועיל, מי שמפיקה את התועלת זו התורה הנלמדת.

חז"ל באותו מדרש גם משווים בין התמר לארז, על בסיס הפסוק "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" (תהילים צ"ב, י"ג)

השוואה זו מעניינת כי אלו שני עצים עם הבדל דרמטי – בעוד שהארז גדל באזורים הקרירים של הלבנון, התמר גדלה במדבר.

השוואה זו נסובה סביב דמותו של הצדיק, ועולה מתוכה דגש רב על הצורה התמירה והנועזת של עתים אלו. כך דמות הצדיק נדמית כמישהו שמעורר השראה ונקשר למבט רחב יותר ולעולם רוחני ואלוקי יותר. הצדיק במובן זה כמו התמר מוצא את דרכו זו גם באזורים הפוריים, אבל גם במדבר הצחיח.

עם זאת ניבט מתוכה גם היתרון של התמר שהזכרנו – לתמר יש טעם. גם במובן של הפירות שלה וגם בהיותה רבת חלקים. אולי טעם זה הוא המתיקות שישנה בעם ישראל בהיותו רב פנים ודמויות. החיבור ביניהם הוא מה שמאפשר ומקיים את התורה על ריבוי פניה.

 

וניתן לראות זאת ממש במבנה של התמר, שעשוי בבסיסו מענפים מרובים וזהים בצורתם, ולכאורה המבנה שלו הוא פשוט – אך בגדילתו מתגלה עץ עם מבנה מורכב בעל שני חלקים ורב איברים ופנים.

את ריבוי הפנים ניסיתי לצקת לעציץ שגם הוא מורכב. ניסיתי לתת משמעות לריבוי התפקידים שבו על ידי היפוך התפקידים בעציץ. הבסיס בנוי במעין ענפי דקל ואילו המיכל מחכה את הגזע ההולך ונסע חלק עת משיר העץ את בסיסי הענפים בבגרותו. הוא מחקה גם את צבע הפרי המתוק והעמוק ואת קליפתו הדקה.